Megiddo Schumacher

תל מגידו

תל מגידו הוא אחד התלים החשובים בישראל בו התקיים רצף התיישבותי במשך 6,000 שנה.

ביקור בתל מגידו

תל מגידו הוא כיום גן לאומי. משך הביקור באתר כשעה-שעתים. כדאי להגיע לאתר ברכב. אין אוטובוסים המגיעים לאתר עצמו. צומת מגידו, המרוחקת כשני ק"מ מהגן הלאומי יש תחנה בה עוצרים מספר קוי אוטובוס מחיפה, תל אביב ומקומות נוספים. מחיר כניסה לתל מגידו – 29 ש"ח למבוגר. לשעות פתיחה לחץ כאן

היסטוריה של תל מגידו

בסוף מלחמת העולם הראשונה שאלו את הגנרל אלנבי, כובש ארץ ישראל, איזה תואר אצולה הוא בוחר. לכאורה, התשובה שלו צריכה הייתה להיות ברורה – תואר הכולל בתוכו את ירושלים, העיר החשובה ביותר שאותה כבש. אבל אלנבי, איש צבא מנוסה, בחר דווקא בתואר "ויקונט הראשון ממגידו" והוא ידע למה. זהו אחד מאתרי הקרבות החשובים בעולם ואלנבי בעצמו פיקד על אחד מאותם קרבות הנושאים את השם קרב מגידו.


  שערי מגידושער מגידו אותו ראה תחותמס השלישי

קרבות חשובים מאוד התרחשו ועוד יתרחשו במגידו. שלושת הסיבות לקרבות הרבים הם המיקום, המיקום והמיקום. העיר מגידו יושבת במקום אסטרטגי. ארץ ישראל היא מסדרון צר עליו נלחמו אימפריות רבות ומגידו נמצאת בצומת דרכים על דרך הים, הדרך החשובה ביותר בעת העתיקה שהובילה ממצרים למסופוטמיה (איזור עירק-אירן, סוריה). לבד מהדרך, למרגלות מגידו נובע מעיין שופע ושדות עמק יזרעאל הרחבים היוו עורף החקלאי.
כבר לפני שמונה אלפים שנה הייתה התיישבות חקלאית באזור מגידו ולפני ששת אלפים שנה הייתה מגידו עיר מבוצרת. הקרב הידוע הראשון התרחש במגידו בסביבות שנת 1480 לפני הספירה והוא הקרב הראשון בעולם בו יש לנו עדויות מדויקות על מהלך הקרב.
מגידו, כמו רוב הערים בארץ ישראל באותה התקופה, הייתה עיר כנענית שהעלתה מיסים למצרים. לאחר שעמדה בראש ברית ערים שמרדו במצרים יצא המלך תחותמס השלישי לקרב נגד הערים הסוררות. את תיעוד הקרב אנחנו יודעים משום שהם מסופרים על קירות מקדש בכרנק (מצרים).
תחותמס יצא מעזה בראש צבאו שמנה כ-10,000 חיילים. כשהגיע לאזור הכרמל היו לו שלוש אופציות: לעקוף את הכרמל ממזרח, לעבור מצפון במעבר נוח או לעבור בוואדי ערה הצר המוביל ישירות למגידו. הקצינים שלו יעצו לא שלא ללכת בוואדי הצר המחייב צעידה בטור ארוך אבל תחותמס ידע שאם יצעד בדרכים אחרות יאבד את אפקט ההפתעה ובחר בדרך זו. המצרים אכן הפתיעו את הכנענים אבל משום שהחיילים עסקו בביזה, הלוחמים הכנענים הספיקו להיכנס לעיר המבוצרת. הצבע המצרי הטיל מצור על העיר ורק אחרי שבעה חודשים נכנעה העיר.


צריך לא מעט דמיון כדי לשוב ולראות את העיר המבוצרת שמגידו הייתה לפני אלפי שנה. 

שער העיר הכנעני לא יראה לכם כשער כפי שהייתם מדמיינים אבל כך נראו רוב השערים בתלים בתקופה זו –  מעבר שמשני צדדיו תאים. בתקופת שלום היה שער העיר מקום מפגש שבו הייתה מתבצעת פעולות מסחר (ועד היום בעברית ובערבית למילה שער יש שימושים כלכליים רבים – למשל שער חליפין). בזמן מלחמה המתגוננים היו מניחים קורות עץ בין התאים משני הצדדים וממלאים את החללים באבנים. לאחר הכיבוש של תחותמס המצרים חייבו את הערים להרוס את החומות שלהן בכדי שלא יוכלו למרוד שוב.
ליד השער הכנעני ניצב שער נוסף שנבנה בתקופה הישראלית. למרות הקרבה יש פער של מתאיים שנה בין שני השערים, השער הכנעני נבנה בסביבות המאה ה-12 לפנה"ס והשער הישראלי נבנה בסביבות המאה ה-10 לפנה"ס. השער הישראלית עומד במרכזה של מחלוקת ארכיאולוגית כשהשאלה המרכזית היא מי בנה את השער ומתי? יש ארכיאולוגים הטוענים שהכתוב בתנ"ך מדוייק – ששלמה המלך בנה מחדש את הערים חצור, מגידו וגזר. החוקרים מסתמכים על כך שהתיארוך מתאים ועל כך שהשערים בנויים באותו סגנון. מנגד יש הטוענים ששערים כאלו נמצאו גם בערים אחרות ושהם נבנו לא בתקופתו של שלמה אלא מאה שנים לאחר מכן בתקופת המלך אחאב. לכאורה זוהי מחלוקת מקצועית בין ארכיאולוגים, הרי מה זה משנה אם השער נבנה לפני 2,900 שנה או 3,000 שנה? התשובה היא שזה מאוד חשוב ולא רק לארכיאולוגים. ארכיאולוגיה מקראית, העוסקת בתקופה בה התרחשו סיפורי התנ"ך החל מהתנחלות השבטים (המאה ה-12 לפנה"ס) ועד סוף התנ"ך – תחילת בית שני (המאה ה-5 לפנה"ס) עולה מידי פעם לכותרות משום שכל גילוי או מחלוקת מעלה שאלות מעניינות על התנ"ך. האם סיפורי התנ"ך מתארים מציאות היסטורית ואם כן עד כמה? במקרה שלפנינו המחלוקת היא האם הממלכה המאוחדת בתקופת דוד ושלמה הייתה באמת כל כך גדולה וחזקה או שהתנ"ך, שנכתב באיזור ירושלים, מאדיר את שלמה ודוד ומגידו נבנתה כעיר ישראלית רק בימי אחאב. כל בדיל מידע הקשור לממלכת דוד חשוב לנוצרים מכיוון שעל פי אמונתם ישו הוא מבית דוד.

  Megiddo Schumacher חפיר של שומאכר מגידו
החפיר של שומאכר

עם השנים הישוב במגידו ננטש, השם נשכח והמקום קיבל את השם תל אל-מותסלם (תל המושלים בערבית). רק בתחילת המאה ה-20 זיהו את המקום כמגידו המקראית. גוטליב שומאכר, גרמני שהיה מהנדס וארכיאולוג חובב חשב שתחת תל מגידו מסתתרת מצודה גדולה שכוסתה בחול ולכן גייס מאות פועלים שחפרו מהדופן התל פנימה. מצודה גדולה לא נמצאה אבל שני דברים כן התגלו – רצף עירוני של ששת אלפים שנה ואזור המקדשים.
בתחתית החפיר ניתן לראות מספר מבנים שהמשונה ביניהם הוא במה עגולה מאבן. זהו אזור המקדשים. לא נמצאה כתובת המכריזה כי זהו אזור מקודש אבל הארכיאולוגים מניחים שזהו האזור משום שאלה מבנים גדולים שלא שימשו למגורים ונמצאו בהם הרבה עצמות של בעלי חיים. במזרח הקדום, כמו גם ביהדות בזמן בית המקדש ובמובנים תיאולוגים גם בנצרות, מקדשים היו מקומות שבהם הקריבו בעלי חיים לאלים. בית המקדש היהודי היה למעשה בית מטבחיים עצום שבו הכוהנים היו מקריבים בעלי חיים לאלוהים וישו, על פי תפיסת הנוצרים הוא 'שה האלוהים' המעלה עצמו קורבן עבור חטאי האנושות.
כיום כשארכיאולוגים מנהלים חפירה הם דוגמים שטח קטן מאוד ומתעדים באופן שיטתי את הממצאים. שומאכר, שבתקופתו המתודה הארכיאולוגיה הייתה בראשיתה, חפר מהצד והוציא כמויות אדירות של עפר. בדרכו הוא הרס הרבה ממצאים אבל הוא הגיע לעומק שספק אם הארכיאולוגים מאוחרים יותר היו מגיעים אליו. החפיר שלו הוא בעצם חתך בשכבות היסטוריות. במגידו נמצאו יותר מעשרים שכבות יישוב אחת על גבי השנייה. יותר מכל מקום אחר בעולם. מי שיצפה לראות עשרים בתים בסגנונות שונים המונחים אחד על גבי השני יתאכזב. רוב מה שתראו שם זה אבנים וחרסים. בתקופות הקדומות הבתים היו בנויים באופן הבא – החלק התחתון של הקירות היה בנוי מאבן ורוב הקיר היה בנוי מלבני בוץ. במהלך מספר שנים שבהן הבתים לא תוחזקו, בעקבות מלחמה למשל, לבני הבוץ היו מתפוררות בגשם וקוברות תחתיהן את השרידים. עם חדש שהגיע ישר את השטח ובנה שוב בערך באותה השיטה וכך התל גבהה במשך אלפי שנים. ארכיאולוגים יודעים לזהות על פי החרסים – העובי, הצבע, הדוגמא והידיות מאיזו תקופה הם. לפעמים מתמזל מזלם והם מוצאים חומר אורגני – חרצנים בכד או עצמות בעלי חיים וישנם בדיקות שבעזרתן ניתן לקבוע את התאריך בקירוב. אם יש לארכיאולוג מזל גדול הוא מוצא כתובת ולפי הכתב או הכיתוב אפשר ללמוד רבות על התקופה.
גם מלחמות עוזרות מאוד לארכיאולוגים. העץ, החציר ושאר החומרים הדליקים משאירים שכבות שריפה ברורה בתלים והאש צורפת כלי חרס ומקשיחה אותם. מלכים שנצחו הנציחו לרוב את ניצחונם בכתובות העוזרות לארכיאולוגים לתארך את הממצאים. במקדש כרנך במצרים נמצא כתובת ובה רשימה של ערים שאותם כבש המלך המצרי שושנק (שלט בין השנים 945-924 לפנה"ס). בתנ"ך מופיע מסע המלחמה של מלך מצרי בשם שישק. אם שושנק הוא שישק, כמו שחושבים רוב החוקרים, אז זהו האירוע הראשון המצוין במקרא שיש לו עדויות חוץ מקראיות.
קרב נוסף במגידו בו לחמו המצרים התרחש שלוש מאות שנה לאחר מכן בשנת 609 לפנה"ס. האימפריה האשורית (שבסיסה בעיראק של היום) ירדה מגדולתה ובמקומה עלתה בבל (גם בעיראק). המלך המצרי פרעה נכו רצו למנוע זאת ורצו להתקדם דרך ארץ. יאשיהו מלך יהודה ניסה מהצבא המצרי לעבור בשטח ממלכת יהודה, אולי בשל ברית עם הבבלים, ובקרב שהתרחש למרגלות מגידו יאשיהו נהרג.
ארץ ישראל היא, כאמור, פרוזדור בו עברו ושלטו אימפריות וכך היה גם כשגנרל אלנבי הגיע לאזור ב-1918, בסוף מלחמת העולם הראשונה. המזרח התיכון נשלט על ידי האימפריה העות'מאנית (טורקית) שלחמו לצד הגרמנים ואלנבי, בדיוק כמו המלכים המצרים – תחותמס השלישי (1480 לפנה"ס), שישק (925 לפנה"ס) ופרעה נכו (609 לפנה"ס) הגיע מדרום. כדי לבלבל את הצבא העות'מאני אלנבי הצעיד את החיילים שלו ביום מזרחה לכיוון הירדן ולאחר רדת החשיכה החזיר את החיילים במשאיות בכדי ליצור את הרושם שהתקיפה תבוא ממזרח. בבוקר ה-19 לספטמבר הפתיע אלנבי את העות'מאניים ותקף מוואדי ערה, כמו שעשה תחותמס השלישי 3,400 שנה לפניו. כמו תחותמס השלישי, גם אלנבי נעזר בפרשים. קרב מגידו היה בין קרבות הפרשים הגדולים האחרונים בהיסטוריה.
מגידו מוזכרת בתנ"ך עשרות פעמים בהקשרים צבאיים, אבל המעניין והמסתורי ביותר עדיין לא התרחש. המילה ארמגדון היא שיבוש של המילים הר מגידו. על פי חזון יוחנן, הספר האחרון בברית החדשה, במגידו תתחיל מלחמת גוג ומגוג שבה ינצחו המאמינים בישו את האנטיכריסט.
Megiddo water מפעל המים במגידו
מפעל המים

ההיסטוריה של מגידו מרתקת, אבל המטייל רואה באתר עצמו בעיקר אבנים. מפעל המים הוא האתר המרשים ביותר במגידו. מקור המים של מגידו הוא המעיין, שמדרך הטבע נמצא במקום נמוך. עד המאה ה-9 לפנה"ס יצאו מהעיר כדי להביא מים – פעולה מסוכנת בעתות מלחמה. כדי להבטיח אספקת מים גם בעיתות מלחמה החלו במפעל הנדסי שנועד להזרים את המים לתוך העיר. מתוך העיר חפרו חפיר עמוק יותר מהמעיין ואז חפרו מנהרה אופקית למעיין כדי שמי המעיין יזרמו פנימה אל העיר. מפעל המים נסתם במאה ה-6 והתגלה מחדש רק בחפירות הארכיאולוגיות המודרניות. דווקא המפעל התת קרקעי יכול לתת תחושה לעוצמה של שליטי מגידו לאורך מאות דורות.

בנושא אחר אבל ממש מעניין:
עשרת הדברים הכי ישראלים
עשרה שירים המספרים את ההיסטוריה של ישראל

 6 הפוסטים הנצפים ביותר באתר:

למידע על חוברות ההדרכה שלי:
booklet-banners

Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *