Eichmann's prison cell

תא המעצר בו הוחזק אייכמן

ביקור בתא המעצר בו הוחזק אייכמן

הבניין, שבימים אלה עובר שיפוץ ויוסב למלון בוטיק. אין כניסה למבנה. את החדר בו הוחזק אפשר לזהות מבחוץ – די להגן על אייכמן מניסיונות התנקשות אטמו את חלון חדרו וכיום מוצגת שם מפה של יפו.

ההיסטוריה של המבנה

בית המעצר הידוע גם בשם הקישלה נחנך ב-1897 ושימש ככלא עות'מני. בית המעצר שימש גם את הבריטים וכשקמה מדינת ישראל, גם את ישראל. ב-1971 בית המעצר שימש תפאורה לאחד הסרטים הישראלים המצליחים ביותר – 'השוטר אזולאי'. סיפורו של שוטר טוב לב שבגלל תמימותו כושל בעבודתו. סצנת הסיום של הסרט היא מהסצנות הידועות של הקולנוע הישראלי. הסרט היה מועמד לאוסקר (שזה הכי קרוב שהגענו, אף סרט ישראלי לא זכה עדיין בפרס היוקרתי).
עשר שנים לפני שצולם הסרט, הוחזק בבית המעצר האסיר הידוע ביותר שנשפט בישראל – אדולף אייכמן.

  תא המעצר של אייכמן

משפט אייכמן

ישנים אספקטים מעניינים רבים בסיפורו של אדולף אייכמן, החל מתפקידו כמפקד בגסטפו האחראי על שילוחם והשמדתם של מאות אלפי יהודים, בריחתו לארגנטינה בסוף המלחמה, לכידתו על ידי המוסד והבאתו בשם בדוי לישראל, משפטו ועונשו. אבל דווקא השפעת המשפט על החברה הישראלית היא הרלוונטית ביותר לכאן. את חשיבות המשפט ניתן היה לשמוע כבר בדברי הפתיחה של גדעון האוזנר, התובע, שהפכו לטקסט מכונן –

 "במקום בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן – אינני עומד יחידי. עימדי ניצבים כאן, בשעה זו, שישה מיליון קטגורים. אך אין הם יכולים לקום על רגליהם, לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם – אני מאשים. מפני שאפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה, נשטף בנהרות פולין וקבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה. דמם זועק, אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את דבר האישום הנורא."

משפט אייכמן שהתנהל בשנת 1961 היה תחילתו של תהליך של שינוי ביחס של החברה הישראלית לשואה. מדינת ישראל הצעירה קבעה ב-1953 שהתאריך שבו יצוין יום השואה יהיה בסמוך לתאריך בו החל מרד גטו ורשה ושהשם של היום יהיה 'יום הזיכרון לשואה ולגבורה'. מוקד ההזדהות היה היהודי המורד ולא היהודים שהובלו אל מחנות ההשמדה. היום זה אולי נראה לנו משונה אבל יהודים בישראל שעלו מאירופה לאחר המלחמה התביישו במה שעברו וגם ילידי הארץ לא רצו לשמוע. הניצולים לא רצו להעציב את משפחתם והעדיפו להדחיק ולהמשיך הלאה.
אייכמן נידון למוות. גופתו נשרפה ואפרו פוזר מחוץ לשטח הטריטוריאלי של ישראל אבל העדויות של הניצולים במשפט אייכמן דווחו בהרחבה בכלי התקשורת והביאו לפתיחות באשר לסבל שיהודי אירופה חוו והבנה שהגבורה לא הייתה מצויה רק עם אלה שמרדו אלא גם עם אלה שהצליחו להחזיק מעמד ולשרוד בתופת של מלחמת העולם השנייה. התבגרותה של החברה הישראלית ואירועים נוספים – תקופת ההמתנה והחשש לפי מלחמת ששת הימים (1967) ומלחמת יום כיפור (1973) היוו גורמי שינוי נוספים ביחס של החברה הישראלית לשואה אבל ראשיתו של השינוי היה המשפט.

עוד באותו הנושא:
תל אביב:
תא המעצר בו הוחזק אייכמן
נמל יפו – השער לארץ הקודש
באוהאוס- סגנון אדריכלי שהגדיר את העיר
כיכר רבין – כיכר העיר
שרונה – ממושבה גרמנית למרכז קניות
המושבה האמריקאית – מארק טווין פינת ג'ון סטיינבק

6 הפוסטים הנצפים ביותר באתר:

למידע על חוברות ההדרכה שלי:
booklet-banners

Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *