שער יפו

יש לירושלים הרבה מה להציע – היסטוריה ארוכה, אתרים בעלי חשיבות דתית אדירה, ארכאולוגיה ועוד, אבל משהו חשוב שמעולם לא היה לה, וכנראה שגם לא יהיה לה – נמל. הים נמצא במרחק 60 ק"מ מירושלים ונמלה של יפו היה במשך אלפי שנה לנמל של ירושלים. שער יפו נקרא כך משום שהוא השער לכיוון יפו. ביפו אגב, לפני שהרסו את חומות העיר, היה שער ירושלים שפנה למזרח. שער יפו הוא השער שדרכו נכנסים רוב התיירים לעיר. המדריכים בדרך כלל מציגים בשער יפו את העיר העתיקה, את השערים והרובעים שלה ומספרים את סיפורה של הדרך הנכנסת לעיר ליד השער. שער יפו עצמו היה שער מבוצר. מי שרצה לפרוץ את השער נאלץ להתמודד עם שמן רותח שהמגנים היו שופכים עליו מפתח עליון בחומות והשער בנוי בצורת ברך כך שהתוקפים נאלצו לפנות שמאלה בזוית של 90 מעלות לאחר הפריצה ובכך לעצור את התנופה ולהשאיר את האגף הימני שלהם חשוף. אלא שליד השער יש דרך רחבה דרכה קל מאוד להיכנס לעיר. אין הגיון בלבנות שער מבוצר ולצידו דרך רחבה. אלא שהחומות נבנו באמצע המאה ה-16 והדרך לצד השער נסללה לפני מאה עשרים שנה. לפני כן היה לצד השער חפיר עמוק. החפיר מולא והדרך נסללה ב-1898 לכבודו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בכדי שיוכל להיכנס לעיר במרכבתו (למרות שהוא לא ביקש זאת). עשרים שנה לאחר מכן, בסוף מלחמת העולם הראשונה, הגיע לשער הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי, ירד מסוסו מתוך כבוד לעיר הקודש ונכנס אליה ברגל.

שער יפו – השלט

לאחר ההסבר על השער רוב התיירים נכנסים לעיר העתיקה בדרכם לכותל או לכנסיית הקבר, אבל אם נכנסים לעיר העתיקה ומסתובבים לחלקו הפנימי של השער מסתתר סיפור קטן ונחמד שרבים לא מכירים. רונלד סטורס שהיה המושל הבריטי הראשון של ירושלים, החליט לעשות סדר בירושלים ולתת שמות לרחובות. הוא גם היה האיש שהחליט שכל בתי ירושלים יבנו מאבן, תקנה שנשמרת עד היום. את הכנת השלטים הוא הטיל על משפחה ארמנית שהתפרסמה בכיתוב ובדוגמאות היפות שעשו בקרמיקה. בשלט שעשו נכתב 'שער יפו' באנגלית, מתחתיו 'שער יפו' בערבית ותחתיו בעברית. לאחר מלחמת העצמאות העיר העתיקה הייתה בידי הירדנים ובשלט שלהם הם כתבו את שם הכיכר – 'עמר אבן כטאב' בערבית ומתחתיו באנגלית. לאחר מלחמת ששת הימים ישראל הוסיפה את שם הכיכר בעברית מעל הערבית, וכך אפשר לדעת מי שולט בעיר – מי שהכיתוב בשפה שלו גבוה יותר.

שער-יפו

סיפורים ירושלמים משונים נוספים:

Comments