קומראן

לכל מורה דרך שהדריך מאות פעמים באתרים המרכזים יש את המקומות בהם הוא נהנה להדריך ואלה שפחות, ישנם אתרים בהם הלוגיסטיקה לא נוחה וכאלה שיש בהם הדרכה מקומית והמדריך נח ושותה קפה עם הנהג. קומראן מבחינתי היא המבחן הגדול של מורי הדרך. בניגוד למצדה שבה הנוף מרשים או עין גדי בה יש מים זורמים, בקומראן הממצאים אינם מרשימים. הממצאים החשובים מקומראן – מגילות ים המלח, מוצגות במוזיאון ישראל בירושלים. עניין נוסף הוא שבמצדה יש שני סיפורים דרמטיים קלים לסיפור – סיפורו של מלך משוגע וסיפור המורדים. כדי להבין את קומראן, לעומת זאת, צריך הרבה רקע. אני חושד שבעקבות סיבות אלו קומראן הוא האתר ההיסטורי החשוב ביותר ממנו מטיילים ישראלים מדירים את רגליהם.

שעות פתיחה:
ימי א'-ה' ושבת 8:00-17:00, ימי שישי וערבי חג 8:00-16:00
בשעון חורף האתר נסגר שעה מוקדם יותר
דמי כניסה: 29 ש"ח. למידע שימושי נוסף לחץ כאן

קומראן – הקדמה

כדי להבין את אנשי קומראן צריך להכיר את הזרמים היהודים בסוף ימי הבית השני. בהיסטוריה הארוכה של עם ישראל חוזרים שוב ושוב לתקופה הזו מפני שהיא מלאה באירועים בעלי חשיבות אדירה לעם היהודי (ולנוצרים) עד ימינו.
תקופת הבית השני מתחילה עם בניית בית המקדש השני בשנת 516 לפני הספירה. היהודים זוכים לאוטונומיה מהפרסים ונהנים משלטון כמעט עצמאי (ואפילו מטביעים מטבעות). עד שבשנת 333 לפנה"ס אלכסנדר מוקדון כובש את המזרח התיכון והיהודים נאלצים לחיות תחת שלטון היוונים. בשנים האלו מתחילים היהודים להתחלק לפלגים שונים. בשנת 167 לפני הספירה פורץ מרד החשמונאים והיהודים זוכים למדינה עצמאית – שלטון בית חשמונאי (את הניצחון חוגגים בחנוכה).
מלכי בית חשמונאי כובשים עוד ועוד שטחים אך יחד עם הכיבושים עולה גם שאלת אופי המדינה היהודית – מהם היחסים בין השלטון והכהונה ומידת השפעה של התרבות היוונית. השלטון הביא גם לשחיתות, מריבות ורציחות פוליטיות שליוו את שלטון החשמונאים עד שהסתיים בהשתלטות הרומאים, במרד הגדול וחורבן בית המקדש בשנת 70. מכאן האימרה הידועה שבית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם.
שתי הקבוצות החשובות בעם היהודי היו הצדוקים והפרושים. הצדוקים היוו את האצולה היהודית, הם שרתו במקדש, היו בעד שלטון בית חשמונאי וקרובים יותר לתרבות היוונית. הם גם החזיקו במוקדי הכוח. הפרושים מצד שני היו מבני העם הפשוט והתנגדו לשחיתות של מלכי בית חשמונאי. ההבדלים לא היו רק מעמדיים, תפיסת עולמם הייתה שונה. הצדוקים, שכיהנו בבית המקדש, ראו את עיקר הפולחן בעבודתם בבית המקדש. הם האמינו רק בתורה עצמה ולא האמינו בעולם הבא. הפרושים, לעומת זאת, האמינו שקיום המצוות הוא החלק המרכזי ביהדות ושבהר סיני נתנה גם התורה שבעל פה (המשנה). הם האמינו בבחירה חופשית חלקית בשכר ועונש ובעולם הבא. היהדות כיום היא במידה רבה המשך דרכם של הפרושים. חוץ מאשר הצדוקים והפרושים היו קבוצות קטנות נוספות ויתכן שחלק מהשמות חופפים – הקנאים, הסיקריים, הנוצרים הראשונים והקבוצה שכנראה חיה בקומראן – האיסיים.

קומראן כיום
קומראן – האתר הלא מרשים החשוב ביותר בישראל.

המערות

הממצא החשוב לא נמצא באתר הארכיאולוגי עצמו, אלא במערות בצוקים מסביב לאתר. ב-1947 ילד בדואי שחיפש עז תועה מצא מערה ובה כדים. באחד הכדים היו מגילות עור. הבדואים הביאו את המגילות לסוחרי עתיקות בבית לחם. סוחרי העתיקות לא הבינו מה מונח מולם ולא רצו לקנות את המגילות. הבדואים, בייאושם, לקחו את המגילות לסנדלר מתוך מחשבה שאולי הוא יקנה את מגילות העור כדי לעשות מהן סנדלים. הסנדלר הבין מה נפל בחיקו וקנה את המגילות בפרוטות. הוא יצר קשר עם ארכיאולוג ישראלי, פרופסור אליעזר ליפא סוקניק, ומכר לו חלק מהמגילות. המכירה התקיימה ב-29 בנובמבר 1947, בדיוק ביום בו האו"ם החליט על הקמת מדינת ישראל. וכך יצא שהמגילות שהוחבאו לפני חורבן בית המקדש השני חזרו לידים יהודיות 2,000 שנה לאחר מכן בתאריך סימבולי. אבל בכך לא מסתיים צרוף המקרים. בעקבות מלחמת העצמאות ארבע מגילות נוספות הוברחו מירושלים והגיעו לארצות הברית. המוכר פרסם מודעה בעיתון וול סטריט ג'ורנל שיש מגילות למכירה. יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל ובנו של פרופסור אליעזר סוקניק, שהה בארה"ב, ראה את המודע ורכש אותן. וכך נסגר המעגל והמגילות מהמערה הראשונה הגיעו לידי ישראל.

מערות קומראן
המערות בהן נמצאו חלק מהמגילות.

בשנת 1951, תחת השלטון הירדני, החלו חפירות ארכיאולוגיות בקומראן ובמערות סביבה נמצאו כ-16,000 פיסות מגילות שהרכיבו כ-950 מגילות. המספר הרב של פיסות מגילות נובע מכך שככל הנראה חיילים רומאים מצאו חלק מהמגילות וקרועו אותן לגזרים. חלק מהמגילות הן ספרי תנ"ך, חלקן ספרות חיצונית – ספרים שלא הוכנסו לתנ"ך וטקסטים של כת שגרה בקומראן – האיסיים. ספרי התנ"ך שנמצאו במערות הם בני 2,000 שנה ואלה ספרי התנ"ך העתיקים ביותר בעולם, אבל הסיפור העיקרי בקומראן עוסק בכת שחייה במקום.
האיסיים מאסו בשחיתות השלטונית. הם התנתקו לגמרי מענייני המדינה ופרשו למדבר יהודה.

אמת המים והמקוואות

הסיור מתחיל בהליכה לאורך אמת המים שהובילה מי שיטפונות מנחל קומראן לבורות מים בקומראן. המחשבה הראשונה היא שאגירת המים שימשה לצורך הבסיסי במי שתייה, אך ככל הנראה שמי השתייה הובאו ממעיינות במרחק של שלושה קילומטרים מהמקום. המים שנאגרו בבורות ששימשו כמקוואות. נושא הטהרה היה בעל חשיבות רבה בימי הבית השני. אומנם נמצאו מקוואות במצדה, גמלא, ירושלים ובאתרים נוספים, אבל בקומראן נמצאו מקוואות רבים והממצאים עולים בקנה אחד עם דברים שכתבו על האיסיים בידי היסטוריונים בני זמנם. האיסיים ראו בטבילה טקס רב חשיבות של טהרה וטבלו לפני שתי הארוחות המשותפות, לפני הצהריים ובערב.

אמת המים קומראן
אמת המים שהזרימה מים מנחל קומראן לאתר.

מטבח

האיסיים אכלו יחד פעמיים ביום. לאחר הטבילה הם נכנסו בדממה מוחלטת לאולם האוכל. לאחר שהתיישבו על שטיחים ומחצלות שנפרסו על הרצפה, האופה חילק להם את כיכרות הלחם והתבשיל. הכהן הגדול בירך ורק לאחר מכן הם התחילו לאכול. בסוף הארוחה הכהן אמר עוד ברכה ואחריה הם חזרו לעבודה עד הערב, בה הם אכלו פת ערבית לפי אותו הטקס.

חדר הסופרים

בחדר זה נמצאו שולחנות וארבע קסתות ובתוכן שרידי דיו. האיסיים היו אינטלקטואלים, כולם ידעו קרוא וכתוב ועסקו בלימוד, כתיבה והעתקת המגילות.

אולם אספות

האיסיים גרו במערות וסככות שבנו מסביב לאתר. השם קומראן הוא שם ערבי בן זמנינו. כאשר האיסיים חיו במקום השם היה 'סככה'. הם גם לא קראו לעצמם איסיים אלא 'עדת היחד' או 'כת היחד'. חשוב לציין שיש חוקרי מגילות וארכיאולוגים הטוענים שהזיהוי של קומראן עם סככה הוא שגוי ושאין קשר בין האיסיים ל'כת היחד'. השם איסיים מופיע בכתובים של היסטוריונים שחיו באותה התקופה. אחד ההיסטוריונים, יוסף בן מתתיהו, מתאר בספרו 'מלחמת היהודים' את אורח חייהם השיתופי והסגפני:

 "הם אוהבים זה את זה יותר מכל בני כת אחרת. הם מרחיקים את התענוג כדבר רע והם מחשיבים כמעלה את כיבוש היצר ואי הכניעה לתאוות. הם מתייחסים בביטול לנישואים אבל מגדלים ילדי אחרים בעודם בני חינוך, והם נוהגים בהם כקרוביהם. והם מעצבים אותם לפי מנהגיהם, עם זאת הם אינם דוחים בשתי ידיים את הנישואים ואת הפריה והרבייה אבל נזהרים מפריצות הנשים והם משוכנעים ששום אשה אינה שומרת אמונים לבעל יחיד.
הם בזים לעושר וחיי החבורה שלהם מפליאים ביותר. מעולם לא נמצא אצלם אדם שיש לו נכסים יותר משאר חבריו. כי חוק הוא בעדה שאדם המצטרף לכת הזו מוותר על נחלתו לטובת הכת, לפיכך לא מופיע שם אדם הנתון לחרדת עוני או להפלגה של עושר. נכסי היחיד מתערבבים עם קופת הציבור וכולם היו שווים בנחלה כאחים.
עיקר נאה אצלם לשמור תמיד את העור יבש, ללבוש תמיד בגדים לבנים. הם היו בוחרים את הממונים הדואגים לרכוש המשותף וכל החבורה הייתה קובעת תפקידיו המיוחדים של כל ממונה… הם אינם מחליפים לא בגד ולא נעליים לפני שהראשונים נקרעו לגמרי או בלו משימוש. אבל הם אינם מוכרים וקונים זה מזה. אלא כל אחד מוסר לנצרך מה שיש לו והוא מקבל מחברו את מה שהוא צריך. ומלבד זה רשאי כל אדם ליטול מכל אחד מחברו מה שרוצה בלי תמורה.
חסידותם כלפי אלוהים הייתה מיוחדת במינה. לפני שהשמש עולה הם לא מוציאים מפיהם שום דיבור של חולין אלא שהם אומרים בפניו כמה תפילות שנמסרו להם מאבותיהם, כאילו מבקשים אותו להופיע. ואז כל אחד מהם נשלח על ידי הממונים עליו למלאכות שונות שמומחים להם והם מועסקים בעבודה קשה עד השעה החמישית. ואז מתכנסים שוב למקום האחד ואחרי שהם עוזרים עצמם בבגדי בד, רוחצים עצמם במים קרים, אחרי ההיטהרות הזו הם נאספים למקום מיוחד ששם לא ניתנה רשות להיכנס לאדם בעל דעה אחרת.
באופן זה הם מסבים יחד עם אורח עם מופיע שם. מעולם לא פוגמת בביתם צווחה ומהומה והם נותנים רשות זה לזה לדבר לפי סדר.
אדם המשתוקק לכת שלהם אינו מתקבל מייד אלא מטילים עליו שנה אחת חוץ לחבורה. נותנים לו מועמדות של שנתיים. באותה תקופה נותנים לו יתד קטן. אם הוא רוצה לעשות צרכים הוא חופר בור באדמה שם עושה צרכיו.
היו להם עונשים קשים. אם מישהו דיבר רכיל או נכנס לדברי חברו או דיבר סרה בחברו, מרחיקים אותו  מן הסעודות המשותפות.
בשאר הימים הם חופרים חפירה בעומק של רגל ביתד שלהם, דומה לו במקצת האת הקטנה שנותנים לחבר חדש. הם מתעטפים סביב באצטלתם כדי שלא לבייש ועושים שם את צרכיהם. אחר כך הם חוזרים ושופכים את העפר שנחפר לתוך החפירה.
הם מחפשים להם מקומות נידחים לצורך כך ואף על פי שעשיית צרכים היא ממנהגו של עולם נוהגים הם לטבול אחר כך כאילו נטמאו. הם נמנעו מלעשות צרכים בשבת. בירושלים הם נמנעו מלעשות צרכים בתוך העיר ויצאו מהעיר לשם כך." (ספר 2, פרק ח')

מגדל שמירה

מגדל השמירה נועד להגן על קומראן, אך בסופם של דבר המקום נכבש על ידי הרומאים והאיסיים נעלמו לאחר המרד הגדול. אחת מהמגילות שנמצאו היא מגילה בשם 'מלחמת בני אור בבני חושך'. היא מתארת מלחמה אפוקליפטית בינם לבין כוחות הרשע הכוללים את החשמונאים והרומאים. מלחמה בה האמינו שינצחו ובסופה יטהרו את המקדש בירושלים. אותה מלחמה אפוקליפטית לא התרחשה והם כבר לא ינצחו בה. האיסיים ירדו מבימת ההיסטוריה אבל אלפיים שנה לאחר שנעלמו אורח חיים המיוחד עדיין מרתק רבים.

Qumran-tower
מגדל השמירה

קומראן והנצרות

רוב המבקרים בקומראן כיום הם צליינים נוצרים. במבט ראשון זה נשמע משונה, מה לקבוצות של נוצרים עם כת יהודית שנעלמה מההיסטוריה לפני אלפים שנה? כדי להבין את זה צריך לזכור שכיום היהדות והנצרות הן שתי דתות נפרדות אבל הנצרות החלה ככת יהודית בדיוק בתקופה בה העם היהודי התחלק לכתות שונות ויש דמיון בין מנהגי האיסיים לבין אורח החיים של הנוצרים הראשונים. הסרטון המוקרן למבקרים בקומראן עוסק באדם בשם יוחנן המבקש להצטרף לכת. אין עדויות שיוחנן המטביל היה חלק מקהילת האיסיים, אבל יוחנן המטביל הטביל את ישו בקאסר אל יהוד, מספר קילומטרים בודדים מקומראן. אחת הדרשות הידועות והחשובות של ישו – דרשת ה'אשרי' דומה לאחד הטקסטים שנמצאו במגילת ההודיות. פאולוס, אחד השליחים החשובים של ישו והשליח שאחראי במידה רבה לפיצול בין הנצרות ליהדות מצטט בברית החדשה קטע מתוך מגילת מלחמת בני אור בבני חושך. בכנסייה הקדומה הונהג רכוש משותף וסעודה משותפת כמנהג האיסיים.
הצליינים רואים בקומראן אתר בו ניתן ללמוד על התקופה בה חי ישו וצוהר לחברה היהודית בזמן המפץ הרעיוני שהצמיח מתוכו את הנצרות.

עוד באותו הנושא:
מדבר יהודה – המדבר של העיר הקדושה
מצדה – הורדוס והמורדים
ים המלח – המקום הנמוך ביותר בעולם

 6 הפוסטים הנצפים ביותר באתר:

למידע על חוברות ההדרכה שלי:
booklet-banners

Comments