ים המלח

על מצדה אפשר לקרוא גם באינטרנט אבל את החוויה של לצוף על מימיו הכבדים של ים המלח – שאין נמוך ומלוח ממנו, לא תמצאו במקומות אחרים.

ביקור בים המלח

אורכו של ים המלח ים המלח כ-50 קילומטר והכביש 90 עובר בצמוד לים אבל לרוב איזורי החוף אין גישה. באיזורים נרחבים יש סכנה של בולענים ולכן חל איסור לרדת מהכביש לכיוון ים המלח במקומות שאינם מותרים. יש מספר חופים בצפון ים המלח, חוף בעין גדי וחופים לאורך המלונות כרבע שעה נסיעה דרומה ממצדה. בחוף עין גדי ובאיזור המלונות יש גם חופי רחצה ללא תשלום. למידע נוסף על חופי ים המלח.

ההיסטוריה של ים המלח

ים המלח הוא אגם גדול שנותר מגוף מים קדום וגדול בהרבה – ימת הלשון. לפני עשרת אלפים שנה הים היה גבוה במאתיים מטר מגובהו הנוכחי והשתרע הרחק צפונה ודרומה. שינויי אקלים ובעשורים האחרונים התערבות האדם הביאו לכך שמים רבים התאדו והמלח נשאר. מאז שנות השישים ישראל סוכרת את המים בדרום הכנרת ומשתמשת בהם לצרכי השקיה כך שהירדן הדרומי שהוא ספק המים המרכזי לים המלח, כמעט יבש. גם הירדנים מנצלים את מי הירמוך ונחלים אחרים שהזינו בעבר את ים המלח התוצאה היא שבשנים האחרונות ים המלח מאבד כמטר ממפלסו כל שנה. זוהי אחת הבעיות האקולוגיות החמורות בישראל. אחת התוצאות של ירידת המפלס היא "בורות התמוטטות"- בורות בקוטר עשרות מטרים שנפערים בחופי ים המלח (שם נפוץ יותר הוא בולענים). ניתן לראות את הבורות העצומים בצידי הכביש כשנוסעים צפונית לעין גדי. התופעה נוצרת כאשר המים המלוחים נסוגים ואדמה שאחוז המלח בה גבוה מאוד נחשפת להשפעתם של מי גשמים ומי מעיינות תת קרקעיים מתוקים. המים המתוקים ממיסים ושוטפים את המלח מהאדמה ויוצרים חללים תת קרקעיים, אלה קורסים ופוערים את בורות הענק.


 בולענים ים המלחבורות התמוטטות (בולענים)

ירידת המפלס הביאה למעשה לכך שים המלח נחלק לשני חלקים – הצפוני והדרומי. החלק הצפוני הוא אגם טבעי והחלק הדרומי הוא מערכת של בריכות מלאכותיות וגובה המים בו מווסת על ידי מפעלי ים המלח הישראלים והירדניים. מי הים נשאבים מהחלק הצפוני לבריכות האידוי שבחלק הדרומי, ומפעלי ים המלח קוצרים את המינרלים ובעיקר – אשלגן, ברום ומגנזיום.
מכיוון שים המלח הוא אחד ממשאבי הטבע החשובים בישראל מתקיים סביבו בשנים האחרונות בישראל דיון ציבורי. הדיון עוסק הן בסוגיות אקולוגיות והנזק שנגרם לערך טבע בעל חשיבות עולמית, והן בסוגיות הנוגעת לניצולם של משאבים לאומיים על ידי בעלי הון והיחס בינם לבין כלל הציבור.
בשנים האחרונות הועלו הצעות שונות באשר להצלת ים המלח, הצעה הראשונה, שהועלתה כבר לפני מאה שנה על ידי תיאודור הרצל, אבי הציונות המודרנית, הייתה לכרות תעלה מהים התיכון לים המלח. הרצל לא חשב על הצלת ים המלח אלא על ניצול הפרשי הגבהים להפקת חשמל. הצעה נוספת ברוח דומה היא תעלה מהים האדום, מאילת לים המלח שגם היא תזרים מים וניתן יהיה לנצל את הפרש הגבהים ליצירת חשמל. רעיונות אלה נתקלים בלא מעט בעיות. עלות הביצוע גבוהה ההשפעות הסביבתיות אינן ברורות והביצוע דורש שיתוף פעולה בין מדינות האזור. נוסף על אלה לא ברור איך תשפיע מהילת מי הים על ים המלח והאם ניתן יהיה להוסיף ולהפיק ממנו את אותם מינרלים שמופקים היום. יתכן שהפתרון נעוץ במפעלי ההתפלה שמדינת ישראל בונה בשנים האחרונות. אם אלה יספקו כמות מים מספקת לישראל ואולי אף לשכנותיה, ניתן יהיה לשוב ולשחרר מים מהכנרת שיחיו את הירדן ויעשירו את ים המלח במים.

 עוד באותו הנושא:
מדבר יהודה – המדבר של העיר הקדושה
מצדה – הורדוס והמורדים
6 הפוסטים הנצפים ביותר באתר:

למידע על חוברות ההדרכה שלי:
booklet-banners

Comments