American Colony Jaffa

המושבה האמריקאית

ביקור במושבה האמריקאית

המושבה האמריקאית קטנה מאוד. כדאי לשלב ביקור במושבה עם אתרי יפו ונווה צדק. באכסניית בית עמנואל יש חדר המוקדש להיסטוריה של המושבה. אפשר לבקש בנימוס לראות את החדר. כמו כן אפשר לתאם מראש ביקור במוזיאון בית ידידות מיין

שעות פתיחה של בית ידידות מיין: שישי – 12:00-15:00, שבת – 14:00-16:00 טלפון 03-6819225

ההיסטוריה של המושבה האמריקאית

Mark Twain - JaffaHerman Melville JaffaJohn Steinbeck Mt. Hope
הרמן מלוויל, גון סטיינבק ומארק טווין (מויקיפדיה)

בין יפו לתל אביב ישנם שלושה רחובות צרים ושקטים הטומנים בחובם סיפור שרבים לא מכירים – התיישבותם של קבוצות מארה"ב בארץ ישראל. למרות שזהו סיפור קטנטן וזניח בהקיפו, שלושה סופרים אמריקאים ידועים קשורים בקשר כזה או אחר להתיישבויות האלו.
המחצית השנייה של המאה ה-19 הייתה תקופה מיוחדת בארץ ישראל. נוצרים פרוטסטנטים, רבים מהם משיחיים, גילו התעניינות גוברת בארץ ישראל וחלקם רצו להתיישב בה. זהו גם סיפורה של המושבה האמריקאית ביפו.

American colony Jaffa יפו המושבה האמריקאית

 בספטמבר 1866 קבוצה של 157 איש ממדינת מיין בארה"ב המונהגת על ידי כומר כריזמטי בשם ג'ורג' אדמס החליטה לעלות לארץ ישראל. הם האמינו שבמעשה הזה הם ישמשו דוגמה ויעודדו את היהודים לחזור לארץ ישראל וכך הם יקרבו את הגאולה וחזרתו השנייה של ישו. הם רכשו אוניה שהמחיצות בין החדרים שבה יכולות להתפרק ולהפוך לקירות הבתים שתכננו לבנות. חוץ מבתים להרכבה הם היו הראשונים שהביאו והשתמשו בציוד חקלאי מתקדם והראשונים שהביאו כרכרות נוסעים מודרניות. הם בנו את ביתם ועסקו בחקלאות אבל התנאים הקשים וכנופיות של ערבים שהתנכלו להם גרמו לכך שאחרי שנה וחצי נותרו רק 40 מתיישבים מיואשים ומרוששים. ב-1869 קנו את המושבה הטמפלרים, קבוצה משיחית מגרמניה. הגרמנים בנו ב-1904 את הכנסייה המשמשת כיום יהודים המאמינים בישו ומהגרים המתפללים במקום.
מארק טווין, שהפליג במסע הראשון של אונית פאר מארה"ב למדינות אגן הים התיכון, פגש את אנשי המושבה האמריקאית בנמל יפו ותאר אתם בספרו 'מסע תענוגות לארץ הקודש'. הספר היה רב המכר הגדול ביותר של מארק טווין בימי חייו. וכך הוא כתב:

"כמעט ושכחתי את אנשי הקולוניה מיפו. ביפו ירדו עמנו באנייה כארבעים מחברי אותה קהילה מהוללה: גברים ונשים: תינוקות, נערים ונערות , כמה זוגות צעירים ואחדים שעברו לא מכבר את אביב ימיהם. כוונתי לקולוניה של אדאמס מיפו. חלקם עזבו אותה לפני כן. ביפו השארנו את מר אדאמס, אשתו וחמישה עשר בישי מזל שלא רק שהיו חסרי פרוטה, אלא שלא ידעו להיכן לפנות ולאן ללכת. כך נאמר לנו. הארבעים שעמנו, שמלכתחילה היו אומללים, רבצו על הסיפון חולי ים כל הדרך, כאילו לא שלמה מנת סבלם. אולם אחד או שניים מהצעירים נותרו לעמוד על רגליהם, ואנו ירדנו לחייהם כדי להציל מפיהם כמה פרטים. באפס חמדה סיפרו את דבריהם המקוטעים, שכן לאחר שנביאם רימה אותם תרמית מבישה, חשו עצמם מושפלים ואומללים. בנסיבות כאלו אין בני אדם אוהבים לדבר. הקולוניה הייתה כישלון חרוץ. כבר ציינתי שמי שיכולים היו להסתלק, הסתלקו מדי פעם. הנביא אדאמס – לשעבר שחקן, אחרי כן כמה דברים אחרים, ואחר כך מורמוני ומיסיונר, ותמיד הרפתקן – נשאר ביפו עם קומץ נאמניו העלובים. הארבעים שבאו עמנו היו ברובם, אם כי לא כולם, מחוסרי כל. הם רצו להגיע למצרים. מה יהא עליהם באלכסנדריה, לא ידעו ומן הסתם לא היה איכפת להם – ובלבד שיוכלו להשתחרר מנביאם ולצאת מיפו השנואה… מי ייתן וימצאו ישועה לנפשם ומרגוע לגופם באמריקה."

American Colony Jaffa כנסיית עמנואל המושבה האמריקאית
כנסיית עמנואל

עשר שנים לפני מסעו של מארק טווין, ב-1857, ביקר בארץ הסופר הרמן מלוויל (מחבר מובי דיק). ההתרשמות של מלוויל לא הייתה שונה מזו של מארק טווין, גם הוא כותב על ארץ עלובה, עזובה שכנופיות של ערבים מטילים על יושביה אימה. "בצהריים הלכתי אל אדון וגברת סאנדרס, מחוץ לחומה, במושבה האמריקאית. הסיפורים שלהם מדכדכים. עדיף לנסות להפוך אבנים לעוגות חתונה מאשר אוריינטלים לנוצרים. האל לא מעוניין שהמזרח יתנצר." ההתיישבות שמלוויל כותב עליה היא למעשה ההתיישבות האמריקאית הראשונה מחוץ לחומות יפו – הר התקווה (Mount Hope). ההתיישבות הוקמה ב-1853 על ידי קבוצה של אמריקאים בהנהגת אישה בשם קרולינדה מיינור, מסיונרית שהאמינה שסוף העולם קרוב ורק אם ישמרו את השבת היהודית ויעודדו את היהודים לחזור לארץ ישראל תגיע הישועה. בהמשך הצטרפו להתיישבות קבוצה פרוטסטנטית גרמנית שהאמינה ברעיונות דומים. הקבוצה התיישבה מספר קילומטרים מחוץ לחומות יפו והם הקימו חווה חקלאית. מלוויל סיכם את ההתיישבות שלהם במילים "כל העניין חציו מלנכולי וחציו מגוחך… כמו כל שאר הדברים בעולם." והוסיף "שום ארץ אינה יודעת לחסל ציפיות רומנטיות במהירות כמו פלשתינה – ובמיוחד ירושלים."

ההתיישבות סבלה מהטרדות וגנבות ובלילה נורא אחד בינואר 1857 פרצו ערבים לחווה, רצחו את אחד הגברים – פרידריך גרוסשטיינבק ואנסו אם וביתה. בעקבות המקרה נטשו המתיישבים את החווה וחזרו לארה"ב. בין העוזבים היה גם אחיו של הנרצח, אדולף גרוסשטיינבק. נכדו, הסופר הנודע ג'ון סטיינבק, שילב אלמנטים מההיסטוריה המשפחתית שלו ברומן קדמת עדן. ג'ון סטיינבק הגיע לביקור בישראל בשנת 1966. ממבני החווה לא נותר זכר. כיום עומד במקום התיכון שבח מופת (כתובת – המסגר 7). שני עצי שיקמה גדולים בחצר בית הספר הם השריד היחיד להתיישבות זו. שכונת התקווה, בדרום תל אביב, קרויה על שם החווה.

תל אביב:
כנסיית פטרוס – המקום בו הנצרות החלה להתפצל מהיהדות
תא המעצר בו הוחזק אייכמן
נמל יפו – השער לארץ הקודש
באוהאוס- סגנון אדריכלי שהגדיר את העיר
כיכר רבין – כיכר העיר
שרונה – ממושבה גרמנית למרכז קניות

ששת הפוסטים הנצפים ביותר באתר:

למידע על חוברות ההדרכה שלי:
booklet-banners

Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *