ההיסטוריה של הנצרות

כאשר מטיילים בארץ, נתקלים בכנסיות ובאתרים נוצרים רבים השייכים לזרמים שונים – ארמנים, רוסים, קתולים, פרוטסטנטים, קופטים, אורתודוכסים, טמפלרים ועוד רבים. בירושלים יש יותר כנסיות ומנזרים מכל מקום אחר בעולם. בכדי לעשות קצת סדר למטייל בישראל, סיכמתי כאן בקצרה 2000 שנות נצרות ואת הזרמים העיקריים.

הנצרות היא הדת המונוטאיסטית היחידה שהחלה את דרכה בארץ ישראל והיא יצאה מתוך העולם היהודי. ישו היה יהודי. הוא קרא לתיקון בתוך העולם היהודי, התלמידים שלו היו יהודים והוא נקבר כיהודי. בין התלמידים שלו היו שניים להם חשיבות מיוחדת – פטרוס ופאולוס. פטרוס הפליג לרומא והקים שם קהילה נוצרית חשובה שהפכה למרכז הכנסייה הקתולית והוא נחשב לאפיפיור הראשון (פרנסיסקוס, האפיפיור הנוכחי, הוא ה-266 במספר). פאולוס ניסה לשכנע יהודים להאמין בישו ומשנכשל הוא התחיל להפיץ את תורתו של ישו ללא יהודים. כדי להקל עליהם הוא ביטל את מצוות התורה, בין היתר את המילה והכשרות. הוא השליח שבעצם הפך את הנצרות מכת יהודית לדת הפונה גם לעולם ההלניסטי – רומי. במשך 300 שנה הדת הנוצרית הייתה לא חוקית באימפריה הרומית, לפעמים היחס של השלטונות היה סלחני, ולעיתים הם נרדפו. ברחבי האימפריה הרומית ומחוצה לה התפתחו קהילות נוצריות שונות ללא הנהגה מרכזית אחת. בשנת 313 הקיסר הרומי קונסטנטין מוציא את צו מילאנו שהפך את הנצרות לדת מותרת באימפריה הרומית וקרא להפסיק את הרדיפות נגד הנוצרים, 80 שנה לאחר מכן תאודוסיוס הראשון הופך את הנצרות לדת הרשמית של השלטון הרומי.

הועדות האקומניות – ועידת כלקדון

לאחר הכרזתו של קונסטנטין על הנצרות כדת חוקית עלתה השאלה: מהם יסודות האמונה הנוצרית? במשך כמה מאות שנים היו שבע ועדות שנקראו "הועדות האקומניות" והחליטו מהם עיקרי האמונה והפולחן. בועידה הראשונה, ועידת ניקאה, שהתקיימה בשנת 324 הוחלט על הקרדו, תפילת ה'אני מאמין'- הצהרת האמונה הנוצרית. הוחלט גם על קביעת תאריך חג הפסחא. עד אז עדות נוצריות שונות ציינו את הפסחא בתאריכים שונים. חלקם ציינו את הפסחא לפי התאריך העברי, י"ד בניסן. בועידה הוחלט שהפסחא יצויין ביום ראשון הראשון אחרי הירח המלא הראשון אחרי ה-21 במרץ, שזה יום השוויון האביבי. בועידת כלקדון שהתקיימה בשנת 451 עסקו בנושא שהיה במחלוקת שנים רבות – מהו טבעו של ישו. האם לישו היה טבע אלוהי נפרד מהטבע אנושי או ששניהם היו מאוחדים בטבע אחד. לנו, כיום, קשה להבין את המחלוקת הזו ואת הרעיון של השילוש הקדוש אבל נושא זה העסיק את מיטב המלומדים הנוצרים במשך מאות שנים. המחלוקת התיאולוגית פחות חשובה לנו כמטיילים, תוצאות הועידה חשובות לנושא. מי שלא הסכים עם ההחלטה שהתקבלה, האומרת שישו היה גם אדם וגם אל שאינם מתחלקים או מתערבבים, נודה מהכנסייה והוכרז ככופר. בין אלו שנודו היו כמה מהעדות הנוצריות העתיקות ביותר שאותם אפשר לפגוש בישראל והם הכנסייה הארמנית, הסורית-אורתודוקסית, הקופטית (הנוצרים במצרים) והאתיופים (את ארבעתם אפשר לפגוש בכנסיית הקבר בירושלים). הם לא קיבלו את ההחלטה ולכן נקראות כנסיות לא – כלקדוניות.

ההיסטוריה של הנצרות - נזירים אתיופים
שני אנשי דת אתיופים ומאמין נוסף על גג כנסיית הקבר

הסכיזמה הגדולה – הפיצול בין הקתולים לאורתודוכסים

הפיצול החשוב הבא, והוא אחד מהפיצולים החשובים ביותר בנצרות, התרחש בשנת 1054 ונקרא גם הסכיזמה הגדולה. הויכוח התיאולוגי נסב סביב השאלה האם להוסיף לתפילת ה'אני מאמין', במשפט "רוח הקודש נאצלה מן האב" את המילים "ומן הבן" כפי שרצו המערב אירופאים (נקראים גם לטינים) או שלא להוסיף את שתי המילים. הויכוח לא היה רק תיאולוגי אלא גם פוליטי, תרבותי ולשוני. במערב דיברו לטינית ואילו במזרח יוונית. היו מאבקי שליטה בין רומא במערב לקונסטנטינופול (כיום איסטנבול) במזרח. הארכיבישוף של רומא ראה עצמו חשוב יותר לעומת ארכיבישופים במזרח שלא הסכימו לכך. בעקבות הפיצול הוקמו שני זרמים – הקתולים, המאמינים באפיפיור היושב בוותיקן ברומא, והכנסיות האורתודוכסיות המחולקות לרוב על פי מדינות – הכנסייה היוונית אורתודוכסית, הכנסייה הרוסית אורתודוכסית וכו'. במהלך השנים היו ניסיונות לאחד את הקרע, אבל במסעות הצלב רצחו הקתולים, בדרכם לארץ ישראל, את הנוצרים האורתודוכסים והקרע הפך למעשה לבלתי ניתן לאיחויי. לזכותם של האורתודוכסים והקתולים יאמר שבשנים האחרונות יש שיפור ביחסים והפגנה של רצון טוב בין הצדדים. הביטוי האחרון להתקרבות ופשרה הוא הסכמה משותפת של הקתולים, האורתודוכסים והארמנים לשיפוץ הקבר של ישו בכנסיית הקבר לאחר מאתיים שנה בהם הקבר לא שופץ בעקבות שרפה ב-1808.
רוב הכנסיות בישראל שייכות לאורתודוכסים ולקתולים. בכנסייה הקתולית ישנם מסדרים שונים כאשר אחד הבולטים והחשובים שבהם הוא המסדר הפרנציסקאני. המסדר מחולק לפרובינציות וישראל היא חלק מפרובינציה ששמה "שמרות ארץ הקודש". ב-1342 האפיפיור ממנה אותם להיות אחראים על הנכסים של הכנסייה הקתולית בארץ ישראל.
ישנם מספר דרכים להבדיל בין כנסיות אורתודוכסיות לקתוליות:
איקונוסטזיס – בכנסיות אורתודוכסיות יש מחיצה הנקראת איקונוסטזיס בין המתפללים לבין הכומר.
איקונות לעומת פסלים – בכנסיות קתוליות ניתן לראות פסלים, בכנסיות אורתודוכסיות ישנן רק איקונות, ציורים דו מיימדיים, האיקונוסטזיס הוא למעשה קיר עם תמונות של איקונות.
תאי וידוי – תאי וידוי בהן המאמין יכול להתוודות על חטאים קיימים רק בכנסיות קתוליות.

ההיסטוריה של הנצרות - אוקונוסטזיס
אוקונוסטזיס ועליו איקונות בכנסיית הבשורה האורתודוכסית בנצרת.

הפרוטסטנטים

הפיצול המרכזי הבא מתרחש בכנסייה הקתולית, במערב אירופה. בשנת 1517 כומר גרמני בשם מרטין לותר יצא נגד שטר המחילה שנמכר בכנסייה הקתולית. שטר מחילה היה בעצם כרטיס המקצר את הדרך לגן עדן. לותר ראה במכירת שטרות מחילה כסימן לשחיתות שפשטה בכנסייה. בהמשך הוא תרגם את התנ"ך והברית החדשה לגרמנית. עד אז כתבי הקודש בכנסייה הקתולית נכתבו בלטינית והכומר שימש, למעשה, כמתווך. המאמינים שהלכו בדרכו של לותר וממשיכיו נקראים פרוטסטנטים מהמילה פרוטסט שמשמעותה 'מחאה' (בכנסייה הקתולית). הפרוטסטנטים אינם מאמינים באפיפיור וכל קבוצה פרוטסטנטית מתפללת בשפתה.
אין כנסיות פרוטסטנטיות רבות בישראל. הסיבה שאני מזכיר אותם, מלבד העובדה שיש 800 מליון פרוטסטנטים בעולם, היא שמקומות רבים בישראל קשורים לקבוצות פרוטסטנטיות שונות. כאשר מרטין לותר תרגם את כתבי הקודש וקבע שאין צורך להישמע לאפיפיור, פרוטסטנטים רבים החלו לקרוא בתנ"ך ובברית החדשה וקבוצות שונות פרשו את כתבי הקודש בדרכים שונות, ולכן הכנסייה הפרוטסטנטית מחולקת לזרמים רבים.
התת זרם הידוע ביותר בישראל, שלמעשה היה כל כך קיצוני עד שהכנסייה הפרוטסטנטית הוקיע אותו, הוא הטמפלרים, שהגיעו לארץ ישראל לפני כמאה חמישים שנה. הטמפלרים היו קבוצה של פרוטסטנטים מדרום גרמניה שחשבו שאם יעלו לארץ הם יזרזו את ביאתו השנייה של ישו ולמעשה יקרבו את הגאולה. הם הקימו מספר מושבות וביניהן המושבה הגרמנית בחיפה, ירושלים, בתל אביב (שרונה) ובני עטרות (וילהלמה) ומושבות בגליל. הטמפלרים לא היו היחידים. הקדימו אותם קבוצות פרוטסטנטיות נוספות שהקימו מושבה אמריקאית בירושלים ממנה נשאר המלון "אמריקן קולוני" ומחוץ ליפו הם הקימו חווה חקלאית בשם 'הר התקווה' שאומנם לא שרדה, אבל שכונת התקווה קרויה על שם אותה קבוצה של פרוטסטנטים.

מידע נוסף על הנצרות בפוסטים: 10 כנסיות המספרות את סיפור חייו של ישו והמדריך לצלבי ירושלים

ששת הפוסטים הנצפים ביותר באתר:

למידע על חוברות ההדרכה שלי:
booklet-banners

Comments