Gamla

גמלא

ביקור בגמלא

שעות פתיחה גן לאומי גמלא:

ימי א'-ה' ושבת: 8:00-17:00
ימי שישי וערבי חג: 8:00-16:00
בשעון חורף שמורת הטבע נסגרת שעה מוקדם יותר
מחיר כניסה: 29 למבוגר
לפרטים נוספים: אתר שמורות הטבע

גמלא ממוקמת בין שני נחלים – נחל דליות ונחל גמלא. במשך מליוני שנה הנחלים שתפו עוד ועוד אדמה ובין שני הנחלים נוצר הר בצורת דבשת של גמל, ומכאן שם המקום – גמלא. תחילת ההתיישבות האנושית על ההר החלה לפני כ-4,500 שנה, אבל לגמלא לא מגיעים כדי ללמוד על ממצאים מתקופת הברונזה הקדומה אלא על ההתיישבות בימי בית שני והמרד הגדול. לאחר המרד הישוב בגמלא לא חודש והשם נשכח. גמלא הייתה מוכרת מספריו של יוסף בן מתתיהו אבל רק לאחר מלחמת ששת הימים ב-1968 ארכיאולוג צעיר בשם יצחקי גל זיהה את המקום.

גמלא

המרד הגדול

כנראה שהיהודים התיישבו בגמלא במאה ה-3 לפנה"ס וכבר אז היא הוקמה, כמו יודפת, כעיר ממבוצרת על שפת תהום שקשה להגיע אליה. גמלא הפכה להיות בירת המרחב היהודי של רמת הגולן ובשנת 66, בתחילתו של המרד הגדול, אנשי גמלא מרדו כנגד הרומאים. הכיבוש הרומאי היה תהליך ארוך בו היהודים איבדו את עצמאותם במשך עשרות שנים. היהודים באותה תקופה היו מפולגים לקבוצות שונות, עם השקפות עולם שונות באשר לדרך הפעולה. היו שקיבלו את השלטון הרומאי בהסכמה, היו שקיבלו אותו בלית ברירה והיו שהחליטו למרוד מתוך אמונה שאסור להשתעבד לרומא. תושבי העיר גמלא מרדו. את הידיעות על המרד אנו יודעים מיוסף בן מתתיהו הידוע גם בשמו הרומאי – יוספוס פלאביוס. יוסף בן מתתיהו היה מפקד יהודי שהוביל את המרד ביודפת ולאחר שנפל בשבי הפך להיות היסטוריון של הרומאים שתעד את המרד. לאורך השבילים בגמלא ניצבים לוחות עם קטעים מתוך ספרו של יוסף בן מתתיהו 'מלחמות היהודים'.

גמלא יוסף בן מתתיהו

רוב הבתים היו על המדרון הדרומי ונבנו בשיטה של בתים מדורגים כך שכל גג היה הרחוב או החצר של הבית מעליו. העיר לא הייתה מוקפת חומה ורק לקראת המרד הוקפה בחומה. הרומאים הגיעו לגמלא עם שלושה לגיונות, המונים כ-15,000 לוחמים אספסיאנוס היה המפקד העליון של הכוח. מולם התבצרו כ-9,000 יהודים, רק חלקם הקטן היו לוחמים.

אגריפס השני, שהיה מלך יהודי שמלך בחסות הרומאים, ניסה למנוע את המרד והטיל מצור של שבעה חודשים סביב גמלא. מכיוון שהיהודים התכוננו היטב והיו להם מאגרי מים הם החזיקו מעמד. לאחר שחיל רומאי חוסל בירושלים על ידי קנאים יהודים החליטו הרומאים לחסל את המרד בעצמם. מדוע הרומאים לא עשו את דרכם ישירות לירושלים? כנראה מכיוון שמעבר לרמת הגולן שלטה האימפריה הפרתית, אויבתה המושבעת של רומא, והם חששו שגמלא תשמש כמוצב קדמי ממנו יתקפו אותם.


נקודת הפריצה

לאחר שיורדים בשביל מגיעים למקום בו פרצו הרומאים את חומות העיר. לאחר שהטלת מצור לא הכניעה את העיר, הרומאים, כדרכם, שאפו לסיים את הקרב במהירות ולכן הטילו למערכה אלפי חיילים במטרה להיכנס לעיר. הנשק באותם ימים היה אפקטיבי לטווחים של בין 200-400 מטר והדרך היחידה להכניע את המורדים הייתה לפרוץ את החומה. לצורך כך הביאו הרומאים איל ניגוח. איל הניגוח היה גזע עץ עם ראש מתכת שאיתו היו נוגחים בחומה פעם אחר פעם עד שהאבנים נשברו וקרסו. משערים שזו נקודת הפריצה משום שנמצאו בה מסמרים רבים, מסולמות וכלים מעץ שנשרפו, וכלי נשק. לאחר הפריצה החיילים שטפו את העיר אך בגלל מספרם הרב, גגות רבים התמוטטו ונוצרה אנדרלמוסיה. הצבא הרומאי נאלץ לסגת לאחר אבדות רבות. מספר ימים לאחר מכן, כך מספר יוסף בן מתיתהו, התגנבו מספר חיילים רומאים בחסות החשיכה תחת אחד ממגלדי השמירה, הוציאו כמה מאבני היסוד והכניסו במקומם קורות עץ. לאחר שהוציאו מספיק אבנים הם הציתו את קורות העץ והמגדל עלה בלהבות וקרס. הרומאים ניצלו את הפרצה והבהלה וחדרו לעיר. 4,000 נרצחו על ידי הרומאים ו-5,000 התאבדו בקופצם אל התהום במדרון הצפוני.

נקודת פריצה גמלא
קבוצה מול נקודת הפריצה

האם המספרים והסיפור נכונים? זוהי השאלה הגדולה. אין ספק שיוסף בן מתתיהו הכיר היטב את הגיאוגרפיה והמצב הפוליטי. גם ממצאים ארכיאולוגים רבים ביודפת, גמלא, ירושלים ומצדה מאששות את דבריו. חלק מהחוקרים חושבים שהוא ניפח את המספרים. את עצמות המתאבדים, בגמלא, כמו במצדה, לא מצאו.

מקווה בגמלא

אחת המצוות מהתורה היא מצוות הטבילה. אבל לא כתוב איך צריך להיות בנוי המקווה. סביר להניח שבתקופת בית ראשון היהודים טבלו במקורות של מים טבעיים – נחל, אגם וכו. בתקופת בית שני ובעיקר החל מהמאה ה-2 לפנה"ס, נושא הטהרה הופך להיות מאוד משמעותי והתפתחו חוקים ומנהגים הקשורים למקווה. אחד מהם אומר שלפחות 300 ליטר (40 סאה) צריכים להיות מים בלתי שאובים, מים שנאספו, למשל, ממערכת של מרזבים. כאשר מוצאים מקוואות זהו סממן מובהק לישוב יהודי. לפני שיהודי נכנס לבית בד או יקב שיצרו בהם שמן או יין, היהודים חוייבו בטבילה. חשוב לציין שהטבילה לא משמשת לניקיון אלא לטהרה. היהודים, אז והיום, תחילה מתרחצים ורק לאחר מכן נכנסים למקווה. בנצרות הטבילה עברה טרנספורמציה והיא נעשית פעם אחת, מספר ימים לאחר שהתינוק נולד.



מקווה גמלאמקווה

בית הכנסת בגמלא

מבנה הציבור הגדול בגמלא הוא בית הכנסת. כיום ברור לנו שיהודים הולכים לבית כנסת אבל כשארכאולוגים חפרו בגמלא עוד לא היו מוכרים בתי כנסת רבים בתקופת בית שני, התקופה בה עדיין עמד בית המקדש (גמלא חרבה בשנת 66 ובית המקדש בשנת 70). כל עוד בית המקדש היה קיים, מרכז הפולחן היהודי היה בבית המקדש, והיהודים עלו 3 פעמים בשנה לרגל לירושלים – בפסח, סוכות ושבועות. הכהנים בירושלים קיבלו את המנחה שהביאו עולי הרגל, הקריבו את בעלי החיים וזו היה עיקר הפולחן היהודי. במאה ה-5 לפנה"ס, עזרא הסופר הנהיג תפילה בימי שני וחמישי, נוסף על ימי שבת, משום שאלה היו ימי השוק בהם אנשים רבים התקבצו במקומות ציבוריים ובהם היו קוראים את התורה. עם השנים קריאת התורה עברה למבנה בו התכנסו – ולכן גם נקרא בית כנסת. רק לאחר שבית המקדש חרב שינה בית הכנסת את תפקידו והפך להיות מקדש-מעט. שמות הקורבנות שהיו מקריבים במקדש מידי יום – קורבן שחרית, מנחה וערבית הפכו להיות שמות של תפילות. ובית הכנסת, שהיה למקום שבו הקהילה התכנסה באירועים שונים, קיבל משמעויות דתיות.

בית הכנסת גמלא
בית הכנסת

תצפית הנשרים

המצוקים באיזור גמלא משמשים כמקומות קינון לנשרים בישראל. בעברית רבים מבלבלים בין הנשר לעיט. הסמל של ארה"ב וגרמניה, למשל, הם עייטים, ולא נשרים. העיט הוא עוף דורס בעוד שהנשר הוא אוכל נבלות. מקור שמו של הנשר הוא ככל הנראה משום שנראה שהנוצות בצאוורו נשרו. לנשר צוואר קירח כדי להקל עליו להגיע לפיסות בשר בין העצמות והצוואר משמש גם כמקור לוויסוט חום גוף. כאשר חם גופו מזרים יותר דם לורידים בצוואר המתקררים מהרוח וכשקר הוא מכניס את צווארו. כאשר הנשר רוצה לגמוע מרחקים הוא מטפס לגובה של מספר קילומטרים ונעזר בזרמי סילון שמהירותם עולה על מאה קמ"ש. בגבהים כאלו הטמפרטורת צונחת למתחת למינוס ארבעים.

בעבר הייתה אוכלוסייה גדולה של נשרים ועופות דורסים בישראל אבל מספרם הצטמצם דרסטית בשל הרעלות, התחשמלויות ובעיקר צמצום מרחבי המחייה. הנשרים רגישים לרעשים וכאשר יש מפגע רעש הם נוטשים את האיזור.

הנשרים חיים בזוגות ואינם מחליפים בני זוג במהלך חייהם. בניית הקן והטיפול בגוזלים מתחלק באופן שוויוני בין הזכר לנקבה. תקופת הדגירה על הביצה אורכת כשלושה חודשים ועוברת עוד כשנה של טיפול בגוזל עד שהוא הופך לעצמאי.

מתצפית הנשרים ניתן לראות את כלוב ההשבה, בו מנסים לעזור לנשרים פצועים או גוזלים שננטשו לגדול ולהחלים כמעט ללא מגע אדם מתוך תקווה שהם יצליחו לחזור לטבע. מכיוון ששטח מחייתם של הנשרים נפגע מספקים להם פגרי פרות ועצמות מרוסקות. הנסיונות לשיקום אוכלוסיית הנשרים צריכים לאזן בין הנסיון למנוע הכחדה לבין אי יצירת תלות באדם.

תצפית נשרים גמלא

ששת הפוסטים הנצפים ביותר באתר:

למידע על חוברות ההדרכה שלי:
booklet-banners

Comments